יותם ילד מאוד בישן. כשהוא פוגש אנשים זרים, מייד הוא משפיל את העיניים. ואם הם שואלים אותו: "איך קוראים לך?" ו"בן כמה אתה?" הוא מסמיק ושותק. אולי בגלל זה יותם מקסם כל כך מדודה אלישבע. דודה אלישבע היא שחקנית בתאטרון. היא יכולה להופיע לפני אלף אנשים זרים בלי להתבייש בכלל
 
עדנה מזי"א מספרת סיפור שובה לב, על ילדון ביישן, שהוא בעצם שחקן בכל נימי נפשו. מזי"א מצליחה ליצור הרפקאה אמיתית, שמקורה בגבול הדק והעדין שבין מציאות לדמיון בראשו של יותם, וסופה בסצינת סיום אמיתית ומרגשת אל מול כל הקהל באולם התיאטרון. לאורך הסיפור יותם מנסה לברוח מה"אישה החמוצה", מה שמוסיף לסיפור מימד נוסף של מתח, והופך את ההרפתקה למלאת התרגשות עוד יותר.
האיורים של אורנה סמורגונסקי מוסיפים לסיפור רובד חשוב כל כך: הם עשירים ומלאים בפרטים קטנים שכדאי להתעכב עליהם
סיפור מושלם כסיפור בהמשכים לפני השינה...לחיי השחקנים שבדרך והילדים הביישנים שעוד לא הבינו כמה נהדרים הם כמו שהם
הספר כבר לא זמין בחנויות הספרים