סיפור מקסים שעוסק בקשר בין-דורי בין נכדה לבין סבתא. הנכדה, לוּלי, מבחינה ב’פסים’ על פניה של סבתא, הלוא הם הקמטים שטבע בהן הזמן שחלף. הזמן המצייר על פני האנשים כפי שצייר מצייר על בדים.
סביב ’פסים’ אלה שבפני המבוגר, וסביב גומות-החן שבלחיי הילדה, מתפתחת בין השתיים שיחה, על ילדוּת ובגרוּת, על מעגל החיים ועל האותות שחורצים בנו האחריות, הזוגיות, ההורות והסבתאות.