אַבָּא שֶׁל עֲמַלְיָה נוֹסֵעַ לְשָׁבוּעַ, וַעֲמַלְיָה נִשְׁאֶרֶת עִם אִמָּא בַּבַּיִת.
הִיא מִתְגַּעְגַּעַת, וְרוֹצָה שֶׁאַבָּא יַחְזֹר כְּבָר וְיָכִין לָהּ שׁוֹקוֹ כְּמוֹ שֶׁהִיא אוֹהֶבֶת.
אֲבָל הַזְּמַן עוֹבֵר לְאַט־לְאַט, וְלַעֲמַלְיָה אֵין סַבְלָנוּת לְחַכּוֹת.
הִיא יוֹשֶׁבֶת עֲצוּבָה בַּסָּלוֹן, וּפִתְאוֹם — דְּפִיקָה בַּדֶּלֶת.
מִי זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת?
אוֹרְחִים מוּזָרִים וּמַצְחִיקִים בָּאִים לְבַקֵּר אֶת עֲמַלְיָה, אֲבָל מִי יוֹדֵעַ מִי הֵם בֶּאֱמֶת?
אַבָּא שֶׁל עֲמַלְיָה נוֹסֵעַ לְאוֹסְטְרַלְיָה הוּא סִפּוּר עַל פְּרֵדָה, שֶׁמְּבִיאָה עִמָּהּ גַּעְגּוּעַ, אֲבָל גַּם הִזְדַּמְּנוּת לְשִׁנּוּיִים וּלְהַפְתָּעוֹת.