עד הימים האחרונים לא ידעתי אם להביא את הבקבוק הכחול להצגה. הבקבוק הפך להיות הקמע הסודי שלי, שלי ושל אמא. נטע מילאה את בקבוק-החרסינה הלבן במי-ורדים מתעשיית הבושם שלנו והעמידה אותו בתוך התיבה כאילו הוא הבקבוק המיוחד בו שמור שיקוי הפלאים. אני לא יכולתי לוותר על הבקבוק הכחול. משהו בתוכי לחש ורחש: הבקבוק הכחול, הבקבוק כחול... ככל שהתקרב מועד ההצגה הרגשתי שאני מוכרחה להביא את הקמע הסודי שלי למחסן, כדי שברגע הקצר בו תיחשף התיבה לקהל ייראה רק הבקבוק הכחול. הבקבוק היחיד המתאים באמת לסיפור."
 
ילדי שכונת הזית, ושירי בראשם, מכינים הצגה. במחסן-פח ישן, שנשכח במגרש הגרוטאות, הם עורכים חזרות, בונים תפאורה ומסתירים את התלבושות. אמא של שירי שוכבת בבית-חולים בירושלים, אבא יושב לידה ושירי הבודדה והחרדה משקיעה את עצמה בהכנות להצגה.
ההצגה, כמו האגדות, מסתיימת בטוב. אבל מי יביא לאמא סם מרפא? מי ייתן לאמא שיקוי פלא שתוכל לקום ממיטת חוליה ולשוב ולשיר ולשמוח כבעבר?!...
כריכה רכה